זה כמה שנים שהעיסוק בשאלת מעמדו של השלטון המקומי מול השלטון המרכזי בישראל הולך ומתעצם. רוב השיח הממשלתי והציבורי בנושא ממוקד בסוגיה של חלוקת הסמכויות ואספקת השירותים הציבוריים בין שני רובדי השלטון. מחקר זה בוחן את מסגרת היחסים שבין השלטון המרכזי לשלטון המקומי מנקודת מבט עקרונית יותר. שואל מה צריך להיות מעמדו החוקתי של השלטון המקומי, כיצד ואיך צריך השלטון המרכזי להיוועץ בשלטון המקומי, ומהו מבנה הרגולציה הראוי לשלטון המקומי.
מנגנוני פיקוח ובקרה על פעילות מערכות השלטון הם אחד מיסודותיו הבסיסיים ביותר של המשטר הדמוקרטי. מרבית השיח הציבורי והמחקרי בנושא הביקורת ממוקד במוסד מבקר המדינה ובביקורת במגזר הממשלתי, וישנו עיסוק דל מאוד במוסד הביקורת הפנימית ברשויות המקומיות. התמונה העולה מהמחקר היא שישנם ליקויים ניכרים במערך הביקורת הפנימית בשלטון המקומי בישראל.
הצורך להעצים את כוחו של השלטון המקומי התחדד במיוחד בשנים האחרונות לנוכח חוסר יציבות כרוני של השלטון המרכזי, ועוד יותר במשבר הקורונה. יש לפעול לביזור המערכת השלטונית בישראל, מהרמה הממשלתית לרמה המקומית.
מתן תגמול לחברי מועצות הוא צעד בעל חשיבות אדירה לחיזוק מעמדן של המועצות ויכולתן לפקח על ראש הרשות, לתפקוד אפקטיבי של הרשויות המקומיות. זהו מהלך מוצדק גם מבחינה השוואתית.
מודל השלטון המקומי המאפיין את ישראל מאז שנות ה-70 הוא מודל של "ראש עיר חזק". כתוצאה מכך חברי מועצות ברשויות מקומיות בישראל אינם, במרבית המקרים, שחקן מרכזי בפוליטיקה ובשלטון המקומי. מוצע לאזן בין הצורך לחזק את חברי המועצות, לבין שמירה על היתרונות שבמודל ראש העיר החזק, בפרט במצב הקיים בישראל.
מאז הקמתה מספקת מדינת ישראל שירותי דת יהודיים, והמודל המקובל והמוכר לכך הוא אספקה באמצעות מועצה דתית — גוף מקומי עצמאי ונפרד מהרשות המקומית. סמכותן של הרשויות המקומיות לספק את רוב שירותי הדת לא הוסדרה בחוק במפורש, אך למודל מחלקות הדת ברשויות המקומיות יש לדעתנו עדיפות על פני מודל המועצה הדתית. אך השינוי צריך להיות מלווה בשני מהלכים משלימים: האחד, הגדרת סל שירותים שילווה בחקיקה, והשני, הסדרה בחוק את סמכויותיהן של הרשויות
בסוף שנות ה־80 החלו להתפתח יישובים חרדיים הומוגניים, שהביאו ליצירת ממסד מוניציפלי חרדי. כיום יש בישראל שבע רשויות מקומיות שרוב תושביהם חרדים, ומהווים כ־35% מהציבור החרדי בישראל. נוצר מצב בו ציבור בעל תודעה של מיעוט, ברמה הארצית, מקבל לידיו ברמה המוניציפלית סמכויות שנמצאות בדרך כלל בידי הרוב. ישנה מורכבות מבנית ברשויות הללו הדורשת קביעת מדיניות ממשלתית ושינוי בחקיקה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא מוסד עצמאי א-מפלגתי, מחקרי ויישומי, הפועל בזירה הציבורית הישראלית בתחומי הממשל, הכלכלה והחברה. יעדיו הם חיזוק התשתית הערכית והמוסדית של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שיפור התפקוד של מבני הממשל והמשק, גיבוש דרכים להתמודדות עם אתגרי הביטחון מתוך שמירה על הערכים הדמוקרטיים וטיפוח שותפות ומכנה משותף אזרחי בחברה הישראלית רבת הפנים.
יוחנן פלסנר
נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה
טל': 02-5300884
דוא”ל: Plesner@idi.org.il
ארנון מאיר
מנהל מערך יישום וקשרי ממשל
טל': 052-5667859
דוא”ל: ArnonM@idi.org.il
עדי אליאסי כהן
אחראית קשרי ממשל וליווי מכרזים ממשלתיים
טל': 052-4765857
דוא”ל: AdiC@idi.org.il
יונתן ולפר
אחראי קשרי כנסת
טל': 050-9330762
דוא”ל: Jonathanv@idi.org.il